אבי - דוד איטח ז"ל

היום, ה' כסליו, זהו יום האזכרה של אבי ז"ל

דוד איטח בן אסתר ואברהם

חלפו 3 שנים מאז מותו. עבורי, זהו עצב מהול. מהול בזכרון טוב. אבא היה אדם מאמין, איש דתי, מלא חיות ושמחה, אופטימיות ואהבת הזולת. סבא מדהים וגאה, מורה דרך, אוהב ה' והבריות. והחותם שהשאיר ענק.

בתקופה מיד לאחר פטירתו, עברתי משבר. הייתי שבר כלי. עברנו יחד דרך בריאותית מאתגרת, התמודדויות לא פשוטות, קשר ארוך שנים, קרבה גדולה והאובדן יצר חסך. חור ענק. עצב. געגוע. עם הזמן, הבנתי שאבי שהיה אדם שמח, שברוב הזמן צחק וחייך לא היה רוצה לראותי עצובה שאפילו במצבים קשים ובלתי נתפסים שעבר, שבחלקם בכלל לא יכול היה לדבר, הוא סימן לי עם העיניים והיד - הכל בסדר הכל בסדר והרגיע. והזכרון הזה - גרם לי לאסוף את עצמי.

לאחר מותו, חשבתי והבנתי כי בזכותו הגעתי להרבה דברים בחיי ובין היתר גם לבריאות טבעית. למדתי אורגן - וניגנתי 6 שנים, כי טייל ביפו עם חבר ונכנס לחלילית ורכש אורגן 2 קומות. למדתי מחשבים - ועבדתי בכך 28 שנה, כי לימד ילד לבר מצווה שאביו עסק במחשבים והלך איתו לקנות pc בדיזינגוף סנטר יחד עם סדרה של ספרי turtle הביא אותם הביתה ואני למדתי. למדתי בריאות טבעית וכך אני חיה - כי זה היה הטיפול היחידי שהרים אותו על רגליו והחזיר אותו לחיות לתפקוד וליציאה מסכנת חיים וממצב סיעודי מורכב(לאחר ניסיונות במשך 15 שנים של טיפולים קונבנציונליים שלא הועילו). ובזכותו גיליתי שזה הייעוד שלי ובזה אני רוצה לעסוק. וכך היום אני פועלת.

תודה לך אבא היית ותמיד תהיה דמות משמעותית ואהובה עליי תנוח על משכבך בשלום תהא נשמתך צרורה בצרור החיים אמן ואמן.