לעילוי נשמת אבי - דוד איטח ז"ל

תקופה מאתגרת עוברת על עם ישראל

ועם זאת גלגל החיים ממשיך

עוד שנה חלפה לה מאז פטירתו של אבי היקר

איטח דוד ז"ל

והיום זהו יום האזכרה שלו.

למעשה, אבא נפטר ביום ה' כסליו

אך היות ויוצא השנה בשבת - מקדימין.

4 שנים חלפו מאז אותו היום...

מספר השנים אולי נראה קטן אך לי זה נראה ומרגיש כמו נצח.

כמה עברנו בתקופה זו

כיחיד - אני בחוויה האישית שלי

וכרבים - כעם ישראל.

אני חבה לאבי הרבה, המוון.

רוב מה שלמדתי היה בזכותו: נגינה, מחשבים וגם בריאות טבעית.

למעשה, לשליחות שלי בה אני עוסקת- בליווי והובלת אנשים לבריאות הגעתי כי חיפשנו פתרון למצב הרפואי הסיעודי הקשה בו היה אבי בשנותיו האחרונות.

וכשראיתי את ההצלחה של התהליך והשפעתו על תפקודו הבנתי שיש כאן המון חכמה אמת וכח, שיניתי את אורח חיי ופניתי ללמוד את זה

וזהו עיסוקי ב5 השנים האחרונות.

רציתי לספר קצת על אבא.

גם כדי להזכיר אותו ביום אזכרתו,

גם כדי לספר בשבחו וגם

כי אני זה הרבה הוא. אני חבה לו הרבה ממה שאני ולאן שהגעתי והתעצבתי...

אני פועלת רבות לפי מה שספגתי ממנו, מהחינוך, הכלים, הדרך והידע מכל מה שקיבלתי ממנו ומודה שזכיתי להיות במחיצתו הרבה.

אבא היה אדם מיוחד.

אבא היה אדם אופטימי, שמח, כמעט תמיד עם חיוך על הפנים,

איש מאמין,

אוהב את הבריות ומקרבם לתורה,

פעל בגלוי וגם בסתר,

נדיב, בעל נתינה, אדם שאוהב שפע,

מתנדב ופעיל חברתית,

היה ממייסדי בית הכנסת "זכר קדושים" בחולון.

לימד ילדים לבר מצווה והשתדל לקרב כל איש למסורת היהודית.

הוא האמין שבכל יהודי קיים ניצוץ פנימי וניסה להצית אותו בכל הזדמנות שהיתה לו והכל בדרך נועם מתוך עשיה ולמידה ובהנאה.

לדוגמא: כמעט כל משפחה של ילד הבר מצוה שלימד הקפיד להעלות לתורה.

חבריו אמרו לו "איך אתה עושה דבר כזה? הם לא מכירים את התפילה הם נוסעים בשבת והם עלולים לטעות וזה יפסול את הקריאה" אך הוא טען שאין הוא יודע מתי תהיה לאדם הזדמנות נוספת לעלות לתורה והוא עמד שם לצידם ודאג לתת להם הרגשה של בטחון וזה גרם לרבים מהם לחיבוב המצוות.

חברה סיפרה לי, ממש לא מזמן, דברים שלא ידעתי על אבא שלי. היא אמרה, "אני מכירה צדדים אחרים באבא שלך שאת לא נחשפת אליהם" ואכן לא ידעתי שקרו. לדוגמא: בתחילה, כאשר בית הכנסת היה במבנה הישן המתפללים היו אנשים מבוגרים מאוד, מעל גיל 80 ולא תמיד היה מניין לתפילה היא זוכרת את אבא שלי דופק על דלתות השכנים ומזמין אותם להשלים מניין.

הכל בנועם, עם חיוך על הפנים וזה גרם לרבים מהם חילוניים גמורים להתקרב לדת ועד היום חלקם מקפידים ללכת לבית הכנסת בערב שבת.

גם לילדים הקטנים דאג אבא כי האמין בהם שהם דור ההמשך. היה מפנק אותם בממתקים...כי זה מה שאוהב כל ילד, עורך להם שיעורים באמונה שמתוך שלא לשמה יהיה לשמה.

אז זה אבי

ואלה הם שורשיי

אני בחורה מאמינה, שמחה בדרך לפיה אני חיה,

מרגישה שזו השליחות שלי

וזו הירושה שקיבלתי מאבי ועליי להנחיל אותה הלאה לכמה שיותר אנשים.

כך אני נוהגת בהובלת אנשים לאורח חיים בריא עם המון הכלה, חיבה, חיבוק, אהבה, חיוך ותמיכה.

תודה לך אבא יקר

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים

יהי זכרך ברוך

עם ישראל חי