כולנו חווים זה 12 ימים חוויה קשה ומטלטלת. מלחמה מטורפת בה נרצחו בדם קר אלפים מבני עמינו: תינוקות, ילדים, מבוגרים וקשישים. מספר שאינו ניתן לתפיסה ונעשו בהם מעשי עוולה. יישובים הוחרבו, הושתת בהם הרס מוחלט, מאות אנשים נחטפו, יישובים נהרסו, אנשים נעקרו מבתיהם, אלפי אזרחים פליטים בארצינו. אזעקות, יירוטים, מדרום מצפון. הרגשה של נלחמים על קיומינו - על חיינו ועל בתינו.
חילים מגוייסים, משפחות דואגות ודרוכות לחיי בניהם. הרבה חוסר ידיעה וודאות. חוויה לא פשוטה, טראומטית לגוף, קשה לעיכול, לא נתפסת. בהלה, פחד, מתח, לחץ, חרדה, דריכות.
אז מה קורה לנו פיזיולוגית בגוף?
במצבים אילו, הגוף שלנו מפריש הורמוני לחץ: אדרנלין וקורטיזול, המעבירים את המערכת העצבית שלנו לMode סימפטטי, כלומר: למצב של "רוץ! ברח! סכנה". במצב כזה, הגוף מרגיש כאילו פגש אריה ברחוב שרץ אחריו. הוא מנטרל את מערכת העיכול שהיא צרכנית האנרגיה השניה אחרי המח ומעביר את כל האנרגיה להזרמת דם לגפיים וללב : רוץ, ברח, סכנה!!!
במצב בו מערכת העיכול מנוטרלת, למעשה, כל מה שאנו אוכלים אינו מתעכל. המשמעות של זה היא הצטברות של רעילות.
בנוסף לכך, הורמוני הלחץ מובילים לדיכוי של הפרשה ופינוי רעילות וכך, הכל נאגר ברקמות הגוף.
הסיבה, שחלק מהאנשים חווים חוסר תיאבון היא בעקבות מנגנון מובנה בגוף המנטרל את התיאבון כיוון שאין מה שיעכל אותו.
המח מעבד את הנתונים המגיעים אליו דרך החושים לתחושות.
במצב של לחץ מתמשך, נוצר בגוף צורך, רצון עז לאכול על מנת לכבות את הרגש. זוהי בדיוק אכילה רגשית.
כשהורמוני הסטרס מופרשים לאורך זמן הם מאטים את הפרשת האינסולין בגוף ולכן אין ספיגת סוכר, הסוכר אינו נכנס לתוך התאים, כלומר: רמת הסוכר בדם עולה, לא נוצרת אנרגיה ואנו חשים עייפים, מותשים. (זהו חלק מההסבר למחלת הסכרת)
הורמוני הסטרס הם בבסיסם שומנים. הם מעלים את הכולסטרול ואת רמות השומן בגוף. למעשה, משמינים רק מעצם חרדה/דיכאון. וכשזה מתחבר עם "אין עיכול מיטבי", המשמעות היא שאנו לא סופגים חומרים המזינים את הגוף, כלומר: הגוף נשאר רעב ואז נרצה לאכול עוד ועוד, דבר שגם הוא מוביל להשמנה.
אז איך בכל זאת יוצאים מהלופ הזה?
אישית, כמובילה אנשים להרגלי חיים בריאים, אני נוהגת להוביל בכלים של הכלה עצמית, אהבה, למידה והבנה, הקשבה לגוף והגברת המודעות. אין צורך להלקות את עצמינו, לכעוס, לנזוף. חלילה, זו אינה הדרך. הגוף שלנו הוא מכונה חכמה. עלינו לסמוך עליו, להקשיב לו ולאפשר לו לתקן את הדברים בכך שנספק לו את התנאים הנכונים לו.
ואנחנו, עלינו ללמוד, להבין איך הגוף עובד ולחזק את המודעות.
אז כשהבנו תהליכית פיזיולוגית מה קורה לנו בגוף, עלינו להחדיר בעצמינו את העובדה שבמצב של לחץ/פחד/חרדה מערכת העיכול אינה עובדת תקין או אינה עובדת כלל ולכן אין עלינו להעמיס עליה. ממש - לשנן זאת לעצמינו.
פעולה נוספת עליה אני ממליצה היא לרפד את הבית במזונות המועילים לגוף שהם פירות, ירקות וקטניות ולהמעיט בקניית מזונות מעובדים.
כך, גם "כשניפול" לאכילה רגשית, מה שנאכל יכיל חומרים המזינים את הגוף ומתפנים ממנו בקלות ושאינם מצריכים מאמץ עיכולי רב ממערכת העיכול.
בנוסף, הרגל טוב הוא שלפני כל דבר שאנו עומדים להכניס לגוף נשאל את עצמינו את שאלות האקרוסטיכון "מאכל".
מה אני אוכל? דבר המועיל/אינו מועיל לגוף.
איך אני אוכל? אני אוכל בעמידה, בנסיעה, בנהיגה, בישיבה ליד שולחן? בשולחן ערוך עם כלים נאים? אני בולע מהר? אני לועס לאט?
כמה אני אוכל? אני אוכל הרבה ארוחות ביום? אני אוכל כמות מרובה/מועטה?
למה אני אוכל? אני אוכל מתוך רעב(שהיא התשובה המועדפת)? אני אוכל כי אני לחוץ/כועס/עצבני/עייף? אני אוכל כי עברתי ליד קונדטוריה ואני מתעלף מהריח? סתם כי בא לי?
ולא משנה מה תהיה התשובה לכל השאלות האלה. עצם שאילת השאלות מעוררת בנו מחשבה ומודעות ומתפתחת אצלנו שליטה עצמית.
בהדרגה, המודעות שלנו תעלה, הגוף ייכנס לאיזון והשליטה שלנו בעצמינו ובאכילה שלנו תחזור אלינו.
יש כמובן דרכים נוספות המסייעות בהורדת הלחץ והרגלים נוספים אותם כדאי לאמץ. אני זמינה לכל שאלה/עצה/הדרכה וגם ליווי אישי/קבוצתי. אשמח להעביר מהידע שלי ניתן ליצור איתי קשר בטלפון 050-8342294
עוד נדע ימים טובים מאלה עם ישראל חי וקיים אנחנו עוד ננצח
באהבה גדולה,
אתי.
Comments